גזר דין בתיק ת"פ 2839-09-10

1.         כנגד הנאשם, שהינו כבן 64, הוגש כתב אישום מתוקן בגין מעשה מגונה בניגוד לסעיף 348(ג) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977. ביום 13.11.11 הציגו ב"כ הצדדים הסדר טיעון אליו הגיעו במסגרתו הודה הנאשם בכתב אישום מתוקן והורשע. הנאשם נשלח לשירות המבחן על מנת לקבל תסקיר בעניינו אשר, בין היתר, יבחן את ביטול הרשעתו, שיתוף פעולה וחרטה וכן נשלח הוא לקבלת הערכת מסוכנות וביהמ"ש אף קיבל לבקשתו תסקיר קרבן עבירה.

            עמדת המאשימה היתה כי גם אם יתקבל תסקיר חיובי הרי עמדתה הינה להותיר ההרשעה על כנה, של"צ וכן מאסר על תנאי ופיצוי, ובאם יתקבל תסקיר שלילי הרי שכל אחד מהצדדים יוכל לטעון לענישה הראויה.

2.         ביום 13.11.11 הורשע הנאשם בעבירה של מעשה מגונה לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין בסדרת אירועים אשר אירעה עובר לחודש פברואר-מרץ 2010.

            על פי המיוחס לנאשם בכתב האישום הוא הודה כי במהלך שיעורי לימוד הנהיגה של המתלוננת אצל הנאשם, נהג הנאשם להשמיע בפני המתלוננת, אשר היתה קטינה במועד האמור התייחסויות בעלות אופי מיני כגון: על מנת להסביר למתלוננת כיצד לשמור על נתיב נסיעה ישר, ביקש הנאשם כי תדמיין שהעמוד שהיא רואה מולה מונח באמצע החזה שלה, או שתדמיין שעמוד שהיא רואה מולה נמצא בין רגליה.

אם לא די בכך, הרי שביום 12.3.10 בסביבות השעה 13:00 פגשה המתלוננת בנאשם באקראי ברחובה של עיר, הם שוחחו ביניהם ומשנסתיימה השיחה הסתובבה המתלוננת על מנת ללכת מהמקום, אז הכה הנאשם מכה חזקה בישבנה.

            במעשיו אלה ביצע הנאשם מעשה מגונה במתלוננת לשם גירוי מיני.

3.         שירות המבחן הגיש מספר תסקירים בעניינו של הנאשם המפרטים את נסיבות חייו של הנאשם, את העובדה כי מדובר בנאשם המאופיין בנטיה לחוסר גבולות ולהתנהגות בלתי מותאמת במצבים מסויימים. בתורף התסקיר האחרון, משנתבקש שירות המבחן להתייחס לביטול ההרשעה, ציין כי הינם מתרשמים מקיומו של דפוס התנהגותי חוזר של מעבר גבולות והתנהגות בלתי מותאמת וחוסר יכולת הצבת גבול ברור ולפיכך עונש הרתעתי עשוי להיות בעל השפעה עבורו. מאידך, ציין שירות המבחן, כי מדובר בנאשם ללא הרשעות קודמות אשר התגייס להליך טיפולי, ויש בכך כדי להפחית הסיכון להשנות עבירות מין.

            שירות המבחן אף סבור, כי באם תוותר ההרשעה על כנה, הרי שהוא צפוי להפגע באופן אשר לא יוכל לעסוק במקצועו כמורה לנהיגה עוד ולכן שירות המבחן המליץ על ביטול הרשעתו.

4.         לבית המשפט הוגש תסקיר נפגעת, המפרט את מצבה של המתלוננת היום, את ההשלכות אשר נבעו מהמקרים על חייה היום. אלא, שבדבריה מסרה היא כי אינה מבקשת עונש אשר יפגע באופן חמור בנאשם אלא שהיא מצפה שיקח אחריות על מעשיו, יבין את האסור בהתנהגותו ובכך תמנע פגיעה אפשרית בצעירות אחרות.

            יצויין, כי גם הוגשה הערכת מסוכנות בעניינו של הנאשם, אשר העמידה את רמת המסוכנות המינית שלו כנמוכה.

5.         ב"כ הצדדים טענו בפני הן לענין ההרשעה והן לענין הענישה הראויה.

            ב"כ המאשימה עתרה להותיר את ההרשעה על כנה, להטיל מאסר על תנאי, של"צ וכן פיצוי למתלוננת. מאידך, ב"כ הנאשם בטיעוניה הביאה את העובדה כי הנאשם הביע צער וחרטה, דברים העולים הן מתסקיר שירות המבחן והן מהערכת המסוכנות, את העובדה כי הנאשם עבר הליך של שינוי במסגרת הקבוצה הטיפולית בה נטל חלק נוכח גילו וכן בשל העובדה כי הותרת ההרשעה על כנה תביא בהכרח לכריתת מטה לחמו.

6.         הלכה היא, כי הרשעה הינה הכלל הרחב, ואי הרשעה הוא החריג.

            לענין זה, הלכה פסוקה, שהימנעות מהרשעה אפשרית רק במקרים יוצאי דופן, בהם אין יחס סביר בין הנזק הצפוי לנאשם מהרשעה לבין חומרתה של העבירה (ראה את קביעתה של כב' השופטת פרוקצ'ה בע"פ 2669/00 מ"י נ' פלוני).

            הלכה היא, כי משהוכחה אשמתו של נאשם יש להרשיעו בדין. רק נסיבות מיוחדות, חריגות ויוצאות דופן תצדקנה סטייה מכלל זה. הימנעות מהרשעה אפשרית בהצטבר שני גורמים:

            האחד - הפגיעה בשיקום הנאשם היא חמורה, והשני - כי סוג העבירה ונסיבות ביצועה מאפשרים ויתור על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים ( ע"פ 2083/96 כתב נ' מד"י נב(3) עמ' 337).

            עיון בדבריו של כב' המשנה לנשיא, השופט לוין, אשר אימץ את שיקולי שירות המבחן בבואו לבחון את שאלת אי ההרשעה נכתב: 

            "גב' פלאי הציגה לפנינו את שיקולי השירות להמליץ על שירות לתועלת הציבור ללא הרשעה, שהם בעיקרם שיקולי שיקום:

א) האם מדובר בעבירה ראשונה או יחידה של הנאשם;